החלטה בתיק בר"ע 612/06

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא, כבוד השופט ש' פיינברג) מיום 5.12.05, בגדרה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לדחיית התביעה נגדו על הסף.

וזה היה סיפור המעשה: ביום 2.3.04 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המשיבים הפורמליים בבית משפט השלום בירושלים, בגדרה נתבעו משיבים אלה לשלם למשיב סך של 157,000 ש"ח, בגין הלוואה שניתנה להם על-ידי המשיב ולא נפרעה. ביום 5.7.05 הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן, בו הוסף המבקש כנתבע. המבקש היה מי שתיווך בין המשיב למשיבים הפורמליים, ובתוך כך קיבל מהמשיב את כספי ההלוואה והעבירם לידי המשיבים הפורמליים. כנגד ההלוואה קיבל המבקש מהמשיבים הפורמליים שיקים, שנועדו להבטיח את החזר ההלוואה, אותם העביר לידי המשיב. בכתב התביעה המתוקן טען המשיב, כי הוא עצמו אינו יודע כיצד נהג המבקש בכספי ההלוואה, אך מכיוון שהמשיבים הפורמליים טענו בכתבי הגנתם כי המבקש שלשל לכיסו את כספי ההלוואה ו/או את כספי החזר ההלוואה, החליט המשיב לצרף את המבקש כנתבע בתביעה הכספית.

המבקש הגיש בקשה לדחיית התביעה נגדו על הסף, שהסתמכה על כתב ויתור שנחתם על-ידי המבקש ועל-ידי המשיב. לפי האמור בכתב הוויתור, המשיב מוותר על כל טענה כספית או אחרת שיש לו כלפי המבקש, בכפוף לכך שהמבקש ימסור עדות מפורטת נגד משיב פורמלי 1. המבקש טען כי חתימתו של המשיב על כתב הויתור מהווה מחסום דיוני, המונע מהמשיב להוסיפו כנתבע בתביעה שהגיש נגד המשיבים הפורמליים. 

בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקש לסילוק התביעה נגדו על הסף וקבע, כי נוכח הטענות שהעלו הצדדים בנוגע להפרת תנאי השליחות על-ידי המבקש ולאור העובדה כי טרם נתבררו סיכויי התביעה נגד המבקש, מוטב לברר את טענות הצדדים במסגרת ההתדיינות לגופה. מכאן בקשת רשות הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור, בגדרה חזר המבקש על הטענות שהועלו בבקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף.

ביום 21.2.06 קבעתי שהבקשה מצריכה תשובה. המשיב טען בתגובתו כי המבקש הפר את ההסכמה שהייתה גלומה בכתב הויתור "בין אם בכך שמסר גרסה שקרית ובין אם משום שנמנע למסור גרסה מפורטת ובין אם משום שכטענת יתר הנתבעים [המשיבים הפורמליים] שלשל לכיסו סכומי כסף שהופקדו לידיו על מנת שיעבירם לידי התובע [המשיב]", ולפיכך קמה למשיב עילה לביטול הסכם הויתור.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. העקרון המנחה הוא, ש"ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדירן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, תק-על 2001(4) 247). לפיכך, אין מקום להתיר הגשת ערעור בשאלת תקפותו של כתב הויתור, קודם שפסקה הערכאה הראשונה בטענות שהעלו המשיבים הפורמליים נגד המבקש. רק לאחר שיתברר האם יש ממש בטענות אלה, יתברר גם סופית הצורך בבחינת סוגיית תקפותו של כתב הויתור על-ידי ערכאת הערעור. 

החלטתו של בית המשפט קמא בטענה המקדמית שהעלה המבקש אינה אלא החלטת ביניים, הנסמכת על ממצאו כי העניין אינו מתאים לדיון נפרד. אין מדובר בסוף פסוק, כפי שגם ציין בית המשפט קמא בסעיף 4 להחלטתו. ככל החלטת ביניים, אין היא יוצרת מעשה בית דין ובמקרים מתאימים רשאי בית המשפט לשוב ולדון בטענה ואף להגיע לתוצאה שונה (ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2)228, בע' 234).

המדיניות הראויה במקרים מסוג זה, נקבעה ברע"א 2459/04 אלה ר. הנדסת בניין נ' פקיד השומה ירושלים, תק-על 2004(2) 1324, שם פסק בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס) כך:

אילו ניתן היה לומר מיד, כי על פני הדברים טעה בית המשפט המחוזי, אפשר שהיה מקום לפתוח את שעריה של ערכאתנו כבר בשלב הנוכחי. ברם, העניין מורכב ואין לומר כי זכייתה של המבקשת מובטחת או קרוב לכך. על כן, ייתכן ודווקא היעתרות לבקשה לרשות ערעור תביא להתמשכותם של ההליכים. טענה מעין זו שמעלה המבקשת להצדיק מתן רשות ערעור עשויה לעלות במקרים לא מעטים בהם מתנהל דיון מפוצל. הכלל הוא, בכפוף לחריגים, כי ראוי שההליך יתנהל עד תומו.

אין להתעלם מהאפשרות שהתביעה נגד המבקש תדחה בסופו של דבר מטעם זה או אחר, כך ששאלת תוקפו של כתב הויתור לא תהיה עוד רלוונטית. לפיכך, אין מקום לעכב עתה את בירור התובענה בערכאה הראשונה כדי שהסוגיה תיבחן לגופה בערכאת הערעור. ככלל, ראוי שמכלול הסוגיות שעמדו לדיון בערכאה הראשונה יובא לבחינת ערכאת הערעור בהליך אחד. הדבר מאפשר לערכאת הערעור לבחון את כלל המחלוקות, תורם לייעול ההליך השיפוטי ומונע סיבוכים מיותרים של הליכי ערעור נוספים (ראו גם: בר"ע (י-ם) 630/05 סטניסלבסקי נ' חברת מלון דירות לב ירושלים, תק-מח 2005(1) 4755).

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי להכריע לגופן בטענות המבקש. אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"א באדר, תשס"ו (21 במרץ 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: